"פניצילין ועוד סיפורים"

חוסך שבטו - מתוך הספר פניצילין

שברי עץ וכלי אוכל מנופצים. זה כל מה שנותר. יפה'לה מתכרבלת בזרועות אחותה, מביטה בשברים המתגוללים על הרצפה, ולא מבינה למה נהרס המטבח היפה שלה. רוצה לרכוב איתי על חמור?" שואל בנצי את אחותו הקטנה. "לא יודעת," מושכת בת השלוש בכתפיה וממשיכה למצוץ את אגודלה בשקיקה."יהיה כיף! כדאי לך!" הוא אומר וגורר אותה אל השדה הסלעי שאדמתו טרשית ומכוסה קוצים ועשבים מצהיבים. "את רואה," הוא מצביע על החמור הקשור אל אחד הסלעים. "זה החמור שלי! קניתי אותו בעצמי!" יפה'לה מביטה בחמור האפור המלחך באדישות את העשב היבש. "נו? רוצה לנסות?" היא מהנהנת והוא מושיב אותה על גב החמור, עולה ומתיישב מלפנים ואוחז במושכות המאולתרים. "תחזיקי חזק!" היא כורכת את ידיה הקטנות סביב מותניו. "דיו! דיו!" מתלהב בנצי וחובט בבטנו של החמור. אבל החמור לא זז. "דיו! דיו!" הוא מרעים שוב בקולו ומושך באוזניו הארוכות של העקשן. החמור נוער נעירות ארוכות ועצבניות, מניף את זנבו באוויר ודוהר בבהלה סביב השדה במעגלים. "הי הי, הויסה! עצור!" מנסה בנצי, אבל החמור ממשיך להשתולל, נעמד על רגליו האחוריות ומטיל את שני הרוכבים הצעירים על האדמה. עוד...