דף הבית  |  צור קשר  
לראות בשדות זרים - פרולוג
"בחודש שהיינו אצלם אכלנו יחד, צחקנו יחד, שוחחנו המון. הרי אין כמו שיחה פנים אל פנים. יצאנו לטיולים, התפעלנו יחד במוזיאונים, ובאקווריום של מלבורן כמעט נגענו בכרישים ובפינגווינים. שיחקנו מונופול ומחבואים, והן הופיעו לפנינו בריקודים ובשירים . הקשר הלך והתהדק. חפפנו את שערותיהן הארוכות, סיבנו את גופן, סיפרנו להן סיפור לפני השינה,התכרבלנו ביחד בשמיכה. כמה טוב היה לחוש שוב את חום גופן של נכדותיי, את ניחוחן, את הנשיקה על הלחיים המתוקות, את החיבוק של הזרועות הקטנות. לתקופה קצרה חיינו את חייהם. השתדלנו לא להעיק. לא להכביד ולכבד את פרטיותם ומדי פעם הגחנו לבדנו אל העיר וגילנו את מלבורן המרתקת. קצת 'קיטרנו', על הנהיגה בצד שמאל, על הקוטג', שאין לו טעם כמו לקוטג' שלנו, ובעיקר על מזג האויר. איזה מן עיר זו שבבוקר חום אימים ובערב קור כלבים? התחלנו להתרגל...."
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
כריכה אחורית
בטנה של רעיה סערה בקרבה, עלתה וירדה כמו קרוסלה ענקית. רק שעות אחדות חלפו מאז נחתה במלבורן ומאז המפגש המרגש עם יונתן בנה. והנה היא כאן, יושבת על גדר של אבן בחצר בית הספר של נכדתה וממתינה בצפייה לצלצול שיבשר על סיום הלימודים, אז תצא אליה.למעלה משנה לא נפגשו. נכון, הן שוחחו בטלפון והיא שמעה אותה צוחקת ושרה בקול שנשמע כל כך קרוב, אך היה כל כך רחוק שרק הגביר את געגועיה לריחה המתוק, לניחוח שערה, לחיבוק של הגוף. תמרה... איך תקבל אותה עכשיו? עוד...עוד...
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1






יצירת קשר | עיצוב ובניית אתר: דפנה וקסלר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS